נדחתה תביעת גימלאי עיריית ת"א כנגד ביטול תשלום תוספת הגמול הממושך

מבוא

זוהי תביעתם של 170 גימלאים (להלן גם: "התובעים") של הנתבעת 1 (להלן גם: "העירייה") בה מתבקש ביה"ד ליתן צו מניעה קבוע האוסר על יישום החלטת הממונה על השכר מיום 2.5.2004 ומיום 5.12.2004 בה הוחלט לבטל את תשלום תוספת הגמול הממושך, וליתן צו עשה המחייב את העירייה להחזיר לתובעים את הסכומים שהופחתו מגימלאותיהם מכח החלטת הביניים (מיום 2.11.03).

כן מתבקש ביה"ד ליתן צו המונע מהעירייה לתבוע כל סכום בגין כספי ההשבה.

בתביעה שלפנינו מדובר בתובעים אשר פרשו לגימלאות מהנתבעת בתקופה שבין 1.3.99 לבין 28.2.2003, ואשר נהנו בפועל מתשלום גמול זה עד להחלטת הממונה.

התביעה הינה כנגד החלטת הממונה לבטל את תשלום תוספת הגמול הממושך, שהחליט כי הינו בגדר תשלום חריג שלא קיבל את אישורו, והמנוגד לסעיף 29 לחוק יסודות התקציב.

לגבי ההליך הקיבוצי שהתנהל במקביל -

בתיק 57/03 התבררה בקשת צד בסכסוך קיבוצי בפני כב' השופטת נטע רות, שעניינה תקיפת החלטת הממונה על השכר מיום 5.1.03 שלא לשלם את תוספת הגמול הממושך לעובדים שיפרשו בעתיד, גם אם השלימו 36 שנות עבודה רצופות. קרי - דיון "צופה פני עתיד".

בתביעה זו מתבקש ביה"ד להכריע לגבי תשלום התוספת לגבי גימלאים שקיבלו את התוספת סמוך לפני פרישתם לאחר 3.3.99.

בהמשך פסק הדין נתייחס למשמעות ולנפקות הקביעות שנקבעו כבר ביום 31.10.2005 בס"ק 57/03, ע"י כבוד השופטת נטע רות (ר' שם, סעיף 18 לפסק הדין, המזכיר אף הוא את ההליך שהתקיים בפנינו ואת מיקוד המחלוקות שעלו בתיקים השונים).

הרקע העובדתי וטיעוני הצדדים

1.      1.      התובעים קיבלו במשכורתם האחרונה כעובדים פעילים "תוספת גמול ממושך"  (להלן: "תוספת הגמול") בשיעור 15%, המהווה מרכיב מרכזי בגימלתם. תוספת הגמול שולמה לתובעים מכח הסדר קיבוצי עתיק יומין, שקבע מתן גמול מיוחד לעובדים המועסקים בעירייה 36 שנים רצופות ומעלה, על מנת לתגמל את העובדים על נאמנותם ושירותם הממושך, ועל מנת ליצור תמריץ להשאר במקום העבודה שנים ארוכות.

2.      2.      תוספת הגמול הינה 'גילגול' של דרגת פרישה שניתנה לעובדים היוצאים לפנסיה לאחר 36 שנים ויותר (ר' נספחים ג' - ז' לכתב התביעה). תחילה ניתן הגמול כדרגת פרישה.

3.      3.      לאחר מכן, נחתם הסכם שהסדיר את קבלת הדרגה גם לעובדים הפעילים לאחר השלמת 36 שנות עבודה. קבלת הדרגה הוחלפה בקבלת תוספת אחוזית מקבילה ועוגנה בהסכם מיום 18.5.1987.

4.      4.      הסכם זה בוטל על ידי הממונה על השכר, כאשר ביהמ"ש המחוזי אישר את החלטת הממונה בדבר הביטול. לאחר ביטולו של ההסכם, נספח ז' לכתב התביעה, הגיעו הצדדים להסכם חדש לפיו תוענק תוספת מיוחדת בשיעור 15% לגימלאי העירייה, שיפרשו לאחר עבודה רצופה של 36 שנים לפחות בעירייה (ר' חוזר שהוצע בעניין, נספח ט' לכתב התביעה) (כאשר לטענת התובעים מדובר ב'חזרה לאחור' בגיגלוגלה של הזכות, בדמות תוספת אחוזית ולאו דווקא בקבלת דרגת פרישה).

5.      5.      ההסכם בדבר קבלת התוספת, גמול השירות הממושך, החל מהמשכורת האחרונה וטרם יציאה לגימלאות, עמד על כנו החל משנת 1989 ועד למועד החלטת הממונה מנובמבר 2003.

6.      6.      לטענת התובעים, משך למעלה משלושים שנה הייתה "תוספת הגמול הממושך" על גלגוליה השונים, חלק בלתי נפרד מההוויה של עובדי העירייה וחלק מרכזי בתנאי העבודה שלהם.

7.      7.      כל אחד מהתובעים קיבל בסמוך לפרישתו הודעה רישמית מהעירייה בדבר תנאי גימלתו, ובמסגרתה התחייבות לתשלום תוספת הגמול הממושך כחלק משהשכר הקובע (דוגמא להודעה זו ר' נספח י"א לכתב התביעה).

8.      8.      מעבר להסדר כללי, כרתה העירייה מול 70 מכלל התובעים "הסכם פרישה מוקדמת" המבטיח להם תנאים מסוימים המהווים תנאי לפרישה.  בין התנאים הללו הופיעה גם תוספת הגמול הממושך (דוג' להסכם זה ר' נספח י"ב לכתב התביעה).

9.      9.      ביום 20.11.03 קיבלו הגימלאים, שהחלו לקבל את התוספת לאחר 1.3.99, הודעה מטעם מנהל מת"ש בעירייה, לפיה עקב החלטת ביניים שהוציא הממונה על השכר במשרד האוצר יופסק כליל תשלום תוספת הגמול כחלק מגימלתם  החל מגימלת נובמבר 2003 (ר' הודעה לדוג', נספח י"ג).